שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

מהות היחסים שבין בנק ולקוח

  • הסתמכות לקוח על מצג של הבנק

    למרות שהבנק לא התקשר מראש עם החברה בהסכם ליווי בכתב בו התחייב ללוות את הפרויקט עד תומו בתקציב העולה על  10מליון ₪, הרי שבפועל המשיך הבנק את הליווי גם לאחר שהסתיים אותו תקציב של 10 מליון ₪, באותה דרך בה פעל קודם לכן. הבנק הציג מצג ממנו עולה כי בכוונתו להמשיך את ליווי הפרויקט עד שיושלם, מועד בו יסכמו הצדדים את דרך ותנאי החזר החוב, כפי שנקבע למעשה בהסכם הליווי עצמו. בהתנהגות זו של הבנק ניתן לראות למעשה אימוץ או אשרור של הסכם הליווי על תנאיו, גם לענין האשראי שניתן מעבר לסכום של 10 מליון ₪. המשך הליווי בפועל יצר הסתמכות מוצדקת מצידה של החברה על התחייבות הבנק להמשך הליווי.

  • טענת הנתבע כי המשיכות אשר בוצעו מחשבונו לא נחתמו בחתימת ידו

    שינוי החתימות בתדירות כזו מקשה עד מאד לאמת באופן אובייקטיווי את חתימתו של התובע. ביהמ"ש הדגיש כי יש אף בכך כדי להעצים את הנטל הראייתי הרובץ עליו על מנת לבסס את טענותיו בתביעה דנא. יש בכך גם כדי להחליש את ערכה הראייתי של דוגמת החתימה של התובע.

  • עמדת הכוח בה מצוי בנקאי לעומת לקוחו

    ע"פ 122/84 משה מנצור נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"ח(4) 94

  • טיבם המשפטי של יחסי בנק-לקוח

    היחסים בין הבנק ללקוח הם בראש ובראשונה יחסים חוזיים. השאלה היא, מהוא אותו סוג של חוזה. קיימת אמונה לפיה הבנקאות מקורה בצורפים, אשר מילאו פונקציה של שמירה על הזהב שהופקד בידם על-ידי לקוחותיהם. אולם סוג זה של יחסים חוזיים אינו מסביר את אופיה של הפקדת הכספים בחשבונו של הלקוח בבנק: השומר אמור להחזיר את כספו של הלקוח במיוחד, ואם הוא משתמש בו כבשלו עליו להחזיר את מלוא הרווחים לבעל הנכס. אולם סידור כזה היה מסכל את מטרת הפקדת הכסף בבנק. מסיבה דומה, היחסים גם אינם יחסי נאמנות
  • הלקוח

    דיני הבנקאות מתבססים במיוחד על יחסי הבנק והלקוח, יחסים הכוללים חובות הדדיות וזכויות לשני הצדדים.לקוח מוגדר בסעיף 1 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 כ"אדם המקבל שירות מתאגיד בנקאי". סעיף 1 לחוק הבנקאות מגדיר שירות כ"כל שירות שנותן תאגיד בנקאי בתחום פעולתו המוגדר בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981.

  • הבנקים הם בעלי "כיס עמוק" ומפזרי נזק טובים

    הנשיא שמגר סיכם ואמר בפרשת טפחות, כי "מאחר שהפרט רוחש במקרים רבים אמון מיוחד לבנק, מאמין בכישוריו ובאמצעיו הטכניים ורואה בו גוף מעין ציבורי, נוטה הוא לעיתים שלא לנקוט אמצעי זהירות מצידו להקדים פני נזק אפשרי, אפילו יש בכוחו לעשות כן… מכוח מערכת יחסים מיוחדת זו, מוטלות על הבנק חובות מיוחדות…".

  • מומחיות ואמצעים טכניים שאין לפרט

    מילוי תפקידים ציבוריים רבים, מצדיקים אנלוגיה לאחריות רשויות ציבוריות. לגבי סוגים מסויימים של שירותים אלה נקבע, כי תאגיד בנקאי חייב לתיתם לפונים אליו...
  • הכוח "המעין מונופוליסטי" המוענק לבנקים

    הנשיא שמגר הדגיש בפרשת ליפרט כי על-פי סעיף 21 לחוק הבנקאות (רישוי) מי שאינו תאגיד בנקאי מנוע לעסוק בקבלת פקדונות כספיים ובמתן אשראי כאחד. "ייחוד הכוח לתאגידים בנקאיים לשלב פעולות אלה בעיסוקיהם מקנה לתאגידים אלה כוח ניכר, שכן הוא מספק להם מקורות כספיים זמינים בהיקף גדול ביותר, בהם הם רשאים להשתמש לצרכי הפקת רווחים בדרך של מתן אשראי… כוח זה, שהוא "מעין מונופוליסטי",
  • מערכות הדינים החלות על יחסי בנק לקוח

    מערכת היחסים בין הבנק ללקוח הינה בבסיסה מערכת של קשר חוזי, ובשל כך חלים עליה בראש ובראשונה דיני החוזים. יש לציין, כי החוזה בין הבנק ללקוח הינו "חוזה יחס", כלומר: חוזה הבא להסדיר מערכת יחסים ארוכה ומורכבת. בצד דיני החוזים (במובן הרחב) חלים על מערכת יחסים זו גם כלל חוקי הבנקאות, מגוון חוקים ספציפיים כגון חוק הריבית, התשי"ז-1957 וחוק הערבות (תיקון), התשנ"ב-1992, לבנק "יחסי שכנות" עם לקוחו ולכן על-פי פקודת הנזיקין, חלה עליו חובת הזהירות בכל הקשור ליחסיו עם הלקוח, ובנוסף הטילה הפסיקה על הבנקים חובות נוספות כגון חובת האמון וחובות נוספות שמקורן במשפט הציבורי.

 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן