האינטרס הציבורי שבהליכי פינוי

18.05.2006   |

 

רע"א 3880/06 שמואל בירס ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ - אגף "משכן" ואח', תק-על 2006(2), 2028, בפני כבוד השופט א' רובינשטיין

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור, שהגישו המבקשים על החלטת לשכת ההוצאה לפועל בתל אביב-יפו.

 

בשנת 1985 רכשו המבקשים את הדירה. בשל חששם מפני נושים רשמו את הדירה על שמו של בנם, שהיה אז כבן חמש. בהיות הבן כבן שמונה עשרה שנה חתם הוא על הסכם למכירת הדירה לבני הזוג ולסון (המשיבים הפורמליים - להלן הלווים/ החייבים), הוריה של חברתו דאז. מכירה זו, שעל פי הטענה נעשתה ללא ידיעתם של המבקשים, נועדה לממן את עסקיהם של הלווים. לצורך רכישת הדירה נטלו הלווים הלוואה מהמשיב (להלן הבנק או המשיב), ששולמה ישירות לבן. הבן אף חתם על התחייבות אישית כלפי המשיב. ביום 20.10.1998 מושכנו זכויותיהם החוזיות של הלווים על פי הסכם המכר לטובת הבנק, וביום 24.11.1998 נרשמה הערת אזהרה לטובת הבנק. דא עקא, שהלווים לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפי הבנק, והוא פתח בהליכי הוצאה לפועל כנגדם לצורך מימוש המשכון. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל הגיש המשיב בקשה לצו פינוי כנגד המבקשים, שהתגוררו בדירה.

 

 

 

 

 

בעניין בירס נדונה השאלה, אילו דרכים עומדות לבנק למימוש משכון, שנרשם לזכותו על זכויותיהם של קונים בדירה. שאלה זו הוכרעה בפסק דין שטיינמץ שניתן חודשים ספורים קודם לכן ( רע"א 8792/00 שטיינמץ נ' בנק משכן, פ"ד נו(5) 593, (השופט אנגלרד)). באותה פרשה נקבע, כי לבנק המממן רכישת דירה באמצעות הלוואה עומדות שתי דרכים למימוש המשכון שנרשם לזכותו באשר לזכויות הקונים בדירה. הדרך האחת היא על פי סעיף 17 רישא בשילוב עם סעיף 18 לחוק המשכון, תשכ"ז- 1967 קרי, מכירת הזכויות הממושכנות למרבה במחיר. הדרך האחרת היא מימוש המשכון על פי סעיף 17(4) בשילוב עם סעיף 20 לחוק המשכון, ולפיה ייכנס הבנק לנעלי הקונים ויתבע מן המוכר את קיום החוזה, דהיינו העברת זכות החזקה בדירה אליו ורישום הזכויות בדירה על שמו. בדרך זו יהפוך המשכון על הזכויות למשכנתא, וזאת לאחר רישומה בפנקסי המקרקעין. נקבע, כי אין הבנק יכול לרדת במישרין לדירת המוכר בהליכי ההוצאה לפועל, וכי אין בכוחו של כתב ההתחייבות ליצור משכנתא על נכסי המוכר. בעניין בירס לא נהג הבנק באחת משתי הדרכים האמורות, ולפיכך נדחתה בקשת הפינוי.

 

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, אין בידי להיעתר לה. אין היא באה בגדרי בקשות בגלגול שלישי, שלגביהן נשקלת רשות ערעור בבית משפט זה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר); ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית- מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט- 1999 ) 177- 182). היא תחומה למחלוקת הצדדים ומעוגנת בה. אמנם, טענתם המרכזית של המבקשים היא כי בית המשפט קמא חרג מפסק דין בירס, ועל פניה היא שובת לב - הכיצד כך. ואולם, בית המשפט המחוזי כלל לא נדרש לעניין בירס בהחלטתו, ונימוקים אחרים עומדים בבסיסה, ובפועל לא נפגע פסק הדין, בוודאי לא בהליך הנוכחי.

 

אף לעיצומם של דברים לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה, משלא מצאתי שהחלטות בתי המשפט הקודמים סותרות את פסק הדין בעניין בירס או את הלכת שטיינמץ. במה דברים אמורים?

אכן, בתי המשפט נוהגים באנושיות בהליכים המביאים לפינוי אדם או משפחה מבית מגוריהם, ככל שהדבר אפשרי בנסיבות. הטעם לכך ברור ומובן ואינו מצריך אריכות דברים והסברים. קורת גג היא מרכיב אישי וחברתי חשוב בחייהם של מרבית האנשים, ומשנמכר בית בדרך כלל אין להשיב את המצב לקדמותו (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7 בעריכת ש' לוין) סעיף 666 עמ' 859- 860). כך למשל, בעיכוב ביצוע פסקי דין של פינוי ננקטות אמות מידה זהירות (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 8, 624). לגישת בתי המשפט ראו רע"א 1527/03 ניגרי נ' בנק לאומי למשכנתאות (השופט ריבלין); בש"א 5028/04 מטטוף נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח' (השופט ג'ובראן); בע"מ 5292/05 לזר נ' וולפמן ואח' (לא פורסם); רע"א 7537/04 טואטי נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (לא פורסם) והאסמכתאות דשם).

 

ואולם כפי שהוטעם בעניין טואטי האמור, יש להביא בחשבון אף בהקשרי פינוי, עם כל הצער שבהם, גם אינטרסים אחרים: אינטרס הבנק המלווה לגבות את חובו; אינטרס הציבור לאפשר לבנקים למשכנתאות לגבות את חובם כדי שלא לפגוע בלווים עתידיים (לעניין זה ראו רע"א 11913/04 שפרניק נ' טפחות בנק למשכנתאות בישראל (לא פורסם)). שיקול נוסף אשר יש להתחשב בו הוא הרצון להגן על קונה, אשר פעל בתום לב, שעה שביקש לרכוש זכויות בממכר. הגנה זו על הקונים שתי פנים לה: הפן האחד עניינו במדיניות משפטית ראויה, לפיה יש לעודד קונים פוטנציאליים להשתתף במכירות נכסים בהוצאה לפועל (ע"א 2000/01 דוד בן בסט ואח' נ' רהב עין דר, עו"ד נאמנה בפשיטת רגל על נכסי דוד והדסה בן בסט ואח' פד נט(1) 481, 495 (השופט לוי); רע"א 4891/04 וינקלר נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' פ"ד נח(6) 721, 725 (השופט גרוניס); רע"א 3704/04 חזן ואח' נ' טפחות בנק למשכנתאות (השופט ג'ובראן). הפן השני עניינו בפגיעה בקונה המסוים, שהשקיע מאמצים ושילם ממיטב כספו. בסופו של יום, יש לאזן בין כל השיקולים האמורים על פי עובדות כל מקרה.

 

התנהלות המבקשים בהליכים נשוא בקשה זו אף מעוררת שאלה של תום לב. כפי שציין הנשיא ברק "עקרון תום הלב קובע, כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת, ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר" (רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון פ"ד נה(1) 199, 279. ההדגשה הוספה). חפצם של המבקשים הוא במניעת מכירת הדירה על ידי המשיב וכונס הנכסים. הייתכן כי יוכלו המבקשים להיבנות מטענות כנגד מימוש הדירה, בה בעת שהמבקש 1 ניסה למכור אותה מטעם כזה או אחר, והעביר את החזקה בה.

 

יתר על כן, אמנם המימוש לפי פסק הדין בירס היה אמור להיעשות מאז ניתן פסק דין זה בנובמבר 2002. מוטב היה אילו נהג המשיב אז לפי אחת החלופות שנקבעו בפסקי הדין שטיינמץ ובירס, ויתכן כי זמן הליכים וממון היו נחסכים. אך גם בהנחה שהמשיב השתהה, המכירה למר שהרבני על ידי המבקש 1 היתה בשעה שהמתווה שערך בית משפט זה, שלא כלל מכירה מעין זו, היה ידוע וברור. וכאמור, לא באו השגות ערעוריות על החלטתה של ראש ההוצאה לפועל מ-16.6.04.

© כל הזכויות שמורות