חובת הבנק ליידע את הלקוח בדבר האפשרות לערוך ביטוח חיים

05.11.2005   |

שאלה נכבדה שלעניות דעתנו טרם הוכרעה עד תום, היא האם קיימת חובה כלשהי מצד הבנק להעמיד את הלקוח, הבא לקחת הלוואת משכנתא, על האפשרות לערוך ביטוח חיים, או אף האם קיימת חובה על הבנק לדרוש כאמור. אכן זוהי שאלה נכבדה שבתי-המשפט עסקו בה לא אחת, אך כפי שאמרנו לא נמצא פסק-דין מנחה היכול לקבוע מסמרות בעניין זה. כפי שהבהרנו לעיל, קיימות הוראות המפקח על הבנקים, שם קיימת התייחסות להיבטים השונים בעניין ביטוח במסגרת הלוואת משכנתא, אולם נאמר שם כי הבנק "רשאי" לדרוש ביטוח כאמור. פסק-הדין היחיד שעלה בידנו לאתר מפי בית-המשפט-העליון ניתן בפרשת בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' אורה רוזנברג[1], שם נקבע כי:

 

"המשיבים לא הניחו את דעתנו שמוטלת חובה על בנק שנותן ללקוח הלוואה המובטחת במשכנתא, להודיע ללקוח כ'פרט מהותי' שזכותו לערוך ביטוח חיים למקרה של פטירה. לפיכך נראה לנו שמסקנותיו של בית-המשפט-המחוזי אינן מבוססות. לעניין זה אין זה מעלה או מוריד כיצד נהג הבנק במקרה זה או אחר או בכלל, כשחובה כאמור לא קמה. משום כך דין הערעור בע"א 8905/96 להתקבל ודין הערעור בע"א 9358/96 להידחות."

 

אולם מספר פסקי-דין (של בית-משפט-השלום), תוך התייחסות להלכה זו, סייגו אותה לעובדות המקרה שם, ואכן קבעו כי בנסיבות מסוימות יש להכיר בחובה זו.

 

בהליך אחד אף בית-המשפט מצא לנכון להפנות קריאה למפקח על הבנקים כי ייתן דעתו לעניין בעייתי זה ויקבע באופן חד-משמעי חובה זו. וכך נאמר שם:

"... עם זאת, אשוב ואציין, שבמישור העקרוני, אולי ראוי כי האמונים על כך, ישקלו שמא יש להטיל חובה כללית על הבנקים הנותנים הלוואות בסכומים משמעותיים, להציע ללווים עריכת ביטוח חיים ולהסביר להם את התועלת מול העלות הכרוכה בדבר, ולאפשר להם לקבל החלטה מודעת ומושכלת בנדון, כאשר הטלת חובת הסבר כזו על הבנקים, יכולה למנוע תקלות קשות מעין אלו שהתובעים כאן הועמדו בפניהן, ומנגד, מתן ההסבר על-ידי הבנקים, אינו כרוך בשום הוצאה יתרה או סרבול אדמיניסטרטיבי מצידו של הבנק..."[2]

 

להלן נסקור מספר פסקי-דין בכדי לעמוד על הדעות השונות בעניין.

 

בפרשת יורשי המנוח דז'ן בכור ז"ל ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ[3], נדון מקרה בו כתוצאה מהשלכת אבן שנזרקה לעבר מכוניתו, נפגע המנוח בחזהו ונפטר. התובעים טענו לרשלנות הבנק והפקיד המטפל, בהפרת חובת המיומנות המקצועית, וכן בהפרת חובת הזהירות וחובת הגילוי, באשר: בעת החתימה על חוזי ההלוואה לא ידעו התובעים והבנק לא יידע אותם בדבר היעדר ביטוחו של המנוח בביטוח חיים. ביטוח זה, על-פי הנטען, נדרש על-ידי הבנק עצמו כתנאי להעמדת ההלוואות, ונועד לכסות את יתרות ההלוואות שלא סולקו במידה שאחד מהלווים יילך לעולמו. היעדר ביטוח חיים למנוח הותירה את התובעים נושאים בנטל כיסוי ההלוואות, שהמנוח נשא בהם בחייו. כן נטען שהבנק לא יידעם בדבר פרטי הביטוח ובדבר הגבלת הביטוח לגבי שני לווים בלבד. הבנק בחר שלא לבטח את המנוח אלא את התובעים 2 ו- 3. התובעים הוסיפו וטענו לרשלנות במילוי טפסי הסכמי ההלוואות וטופסי מצב הביטוחים, באופן שסברו כי המנוח מבוטח בביטוח חיים.

 

בית-המשפט דן בתחילה בחובת הבנק לערוך ביטוח חיים, וקבע כי אין חולק כי לגבי המנוח הוא זה שהיה המפרנס העיקרי של המשפחה. כפי שגם עולה ממסמכי הבנק וההלוואות, המנוח הוא זה שנשא בנטל סילוק שלוש ההלוואות שנטלו התובעים. נציג הבנק אישר, כי למרות שמסמכי הבנק מצביעים על היות המנוח המפרנס העיקרי של משפחתו, לא נעשה לו ביטוח חיים בניגוד להוראת הנהלים, וחרף היות המנוח המפרנס העיקרי, הוא לא בוטח בביטוח חיים. פקיד הבנק שטיפל במתן ההלוואות למנוח ולתובעים, הודה בחקירתו כי הוא מכיר את ההנחיה דלעיל. למרות זאת, הסביר, שכאשר פונים אליו יותר משני לווים, הוא מציע לבטח את מי שהם מעוניינים, ואינו נוהג על-פי הנוהל לביטוח המפרנס העיקרי מכל משפחה.

 


 

 

עוד קובע בית-המשפט כי על תאגיד בנקאי מוטלת החובה ליתן פרטים לנוטל הלוואה בקשר עם הביטוחים אותם הוא עורך במסגרת ההלוואה. חובה זו מוטלת על התאגיד הבנקאי במסגרת השיחות שמנהלים נציגיו בעל-פה עם הלווים טרם נטילת ההלוואות, וגם באמצעות פירוט תנאי הביטוחים במסמכי ההלואות. כך הוראות סעיף 4(א)(8) להוראות המפקח על הבנקים - נוהלים למתן הלוואות לדיור:

"4(א) תאגיד בנקאי ייתן למבקשי ההלוואות דפי הסבר, בו יפורטו עניינים אלה: (8) התנאים לביטוח חיים ולביטוח נכסים, לרבות שיעורי הפרמיות."

הדרישה למתן פרטים בנושא הביטוחים מופיעה גם בהוראת סעיף 11(א):

"על תנאי הביטוחים באמצעות התאגיד הבנקאי יודיע התאגיד הבנקאי ללווה בכתב לפני חתימתו על הסכם ההלוואה."

 

דרישה זו היא ביטוי לחובת הגילוי שהחילה הפסיקה על תאגידים בנקאיים, שמקורה ביחסי האמון המתקיימים בין הבנק ללקוחותיו: "משקבענו כי בין הבנק ללקוחותיו מתקיימים יחסי נאמנות, הרי שנובע מכך כי על הבנק מוטלות חובות נוספות מעבר לחובות הרגילות שבין צדדים לחוזה. אחת מחובות אלו היא חובת הגילוי"[4]; ועוד נקבע כי במקרה בו מתקיימים יחסי אמון בין צדדים, מטילים יחסים אלה חובת גילוי מלא[5].

 

בהתאם לנוהלים, כלל הנתבע במסגרת מסמכי ההלוואות שהעמיד לתובעים טופס שכותרתו: "מצב הביטוחים בעת ביצוע ההלוואה", לגבי כל אחת מההלוואות. טופס זה כולל פרטים בנוגע לביטוח נכס או ביטוח חיים המשמשים ערובה להבטחת פירעון ההלוואות. הוא משמש אינדיקציה לסטטוס הביטוחי של נוטלי ההלוואות, ובאמצעותו מאשר פקיד הבנק המטפל במתן ההלוואות את זהות עורכי ביטוח החיים במסגרת ההלוואות האלו. תחת הכותרת "שם הלווים" בראש כל אחד משלושת הטפסים שמולאו על-ידי נציג הנתבע שטיפל במתן ההלוואות לתובעים ולמנוח, נכללו שמות התובעים בלבד, חרף העובדה כי חתימותיהם של כל השלושה, כולל המנוח, מופיעה על גבי הטפסים. מכאן, שהנתבע הקפיד להחתים את המנוח על גבי טופסי מצב הביטוחים, מבלי שביטח את המנוח בביטוח חיים, ולא התריע בפניו כי אינו מתכוון לעשות כן.

 

בית-המשפט אף התייחס למעמדן המחייב של הנחיות הבנק וחובת הזהירות, תוך שהוא קבע כי הלכה פסוקה היא שבמסגרת מערכת היחסים המתקיימת בין הבנק ללקוחותיו, רובצת על הבנק החובה לנהוג בזהירות ראויה, תוך שמירה על האינטרסים של הלקוח[6]. גם אם אין בהפרת הנחיות שקבע לעצמו הנתבע משום הפרת סטנדרט ההתנהגות הסביר, יש בהן כדי לשמש אבן בוחן לקביעת רמת הזהירות ונורמות התנהגות מחייבות. הנחיותיו הפנימיות של הנתבע, בהיותו מוסד בנקאי, הן חלק אינטגרלי ממערכת הוראות המסדירות את יחסיו עם הלקוחות. אם יתברר כי הבנק קבע נורמות של התנהגות כלפי לקוחותיו בתחום זה או אחר, ופקיד הבנק סטה מהנורמה וגרם ללקוח הבנק נזק, יכול ויימצא הבנק אחראי לאותו נזק שנגרם.

 



[1]     ע"א 8905/96 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' אורה רוזנברג, תק-על 98(2) 1575.

[2]     ת"א (ב"ש) 8644/98 ירובינסקי אנה ואח' נ' בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ ואח', תק-של 2003(4) 1908, עמ' 1916, בפני כבוד השופט אריאל ואגו.

[3]     ת"א (ת"א) 22096/01 יורשי המנוח דז'ן בכור ז"ל ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ,
תק-של 2004(1) 15447.

[4]     ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח ואח', פ"ד מח(2) 573.

[5]     ד' פרידמן ונגד כהן, "חוזים", הוצאת "אבירם", התשנ"ב, עמ' 829-830.

[6]     ע"א 195/85 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ז'אק סוראסקי ואח', פ"ד מב(4) 811; ע"א 4602/97 רדאל (אשדוד 88) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נג(2) 577.


© כל הזכויות שמורות